Vayedaber

Yevamoth

Daf 73a

משנה: 73a הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֶר. קְטַנָּה שֶּׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵי הָאָב הֶחֱזִירָהּ אֲסוּרָה לְיָבָם. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּזְמַן שֶׁגֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גֵירוּשֶׁיהָ גֵירוּשִׁין גְּמוּרִין וְלֹא הָֽיְתָה חֲזָרָתָהּ גְּמוּרָה. אֲבָל אִם גֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ גְּדוֹלָה אוֹ שֶׁגִּידְּלָהּ תַּחְתָּיו מוּתֶּרֶת לְיָבָם.

Traduction

Si une femme, répudiée par son mari, puis reprise par lui, devient veuve, elle pourra cependant épouser son beau-frère en vertu du lévirat (506)On n'admet pas qu'en raison de la séparation qui suspend le devoir du lévirat, elle soit considérée comme femme de son frère, qu'il est défendu d'épouser.; R. Eléazar le défend. De même si une orpheline répudiée par son mari, puis reprise par lui, devient veuve, elle pourra épouser son beau-frère; R. Eléazar le défend. Si une mineure mariée par son père a été répudiée par son mari, elle est considérée comme orpheline même du vivant de son père (507)Il n'a plus alors le droit de la marier une seconde fois: elle devient indépendante.; lorsque, pendant qu'elle est encore mineure, ce même mari la reprend (et que, pendant cette même période de temps, il meurt), tous s'accordent à interdire à cette veuve le droit d'épouser son beau-frère par lévirat (508)Le second mariage est illégal: il n'a pu être imposé par le père, qui a perdu ses droits sur sa fille après le premier mariage, ni être voulu par la fille qui était encore mineure; elle sera donc considérée comme une belle-sÏur actuellement répudiée, et pour laquelle il n'y a pas de lévirat.. Les sages reconnaissent d'accord avec R. Eléazar, que si la mineure a été répudiée par son mari, puis reprise par lui dans le même état légal, la répudiation est formelle, non le retour (à raison du défaut de pouvoir de la femme), et elle sera interdite au beau-frère; mais s'il l'a répudiée comme mineure et l'a reprise après sa majorité, ou si elle a grandi et atteint cette période en puissance de mari, elle sera permise au beau-frère par lévirat (509)Toute cette phrase entre [], qui est une addition à la Mishna dans le Talmud de Jérusalem, ou Braïtha, ne se trouve pas dans les éditions de la Mishna, ni dans celle du T. Babli (o elle est citée comme Braïtha). L'édition de la Mishna par M. Henri Lowe n'a pas non plus cette phrase..

Pnei Moshe non traduit

מתני' המגרש כו' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים היבמה לפני היבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין דמשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו:

ור''א אוסר. מפרש טעמי' בגמ':

וכן המגרש את היתומה. קטנה שהשיאוה אמה ואחי' והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת כדאמרי' דמיתה מפנת ובשעת מיתה היתה אשתו:

כיתומה בחיי האב. אע''פ שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קידושיה דשוב אין לאב כח לקבל קידושין כדאמרינן פרק נער' אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:

והחזירה. ולקמיה מפרש דהחזירה בקטנותה ומת בקטנותה:

ד''ה אסורה ליבם. ואפילו לרבנן דקידושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות האב מינה והיא אין לה יד והויא כגרושה ועומדת:

ומודין חכמים כו'. הך ומודי' ליתא בשום נוסחא דמתני'. ותוספתא היא ומייתי לה בבבלי בגמרא דף ק''ט וכלומר דהא דמודים חכמים לר''א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה דוקא כשהחזירה כשהיא קטנה כדמפרש טעמא דגירושיה היו גירושין גמורין וחזרתה לא היתה גמורה דאין לה יד:

אבל אם כו'. דהחזרה היתה בגדלותה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם דאמרינן ביאה הראשונה משגדלה היתה לשם קידושין וכאשתו היא ובהא לא מודו חכמים לר''א אבל לר''א אמרי' בתוספתא דפליג ואפילו בכי הא גזר וס''ל חולצת ולא מתייבמת וכן הוא בבבלי בברייתא שם:

הלכה: וּמוֹדִין חֲכָמִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי שֶׁעָֽמְדָה עָלָיו בְּאִיסּוּר שָׁעָה אַחַת. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרָשָׁה שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְּחַיֵי אָבִיהָ. קִידּוּשֶׁיהָ וְגֵירוּשֶׁיהָ תוֹרָה. חֲזָרָתָהּ אֵינָהּ תּוֹרָה.

Traduction

Quel est le motif de l'interdit exprimé par R. Eléazar? C'est que pendant un moment, après la répudiation, la veuve se trouvait à l'état d'interdit pour ce beau-frère (et cet état persiste encore après le veuvage). Les sages reconnaissent, d'accord avec R. Eléazar, que si une mineure mariée par son père a été répudiée par son mari, elle est considérée comme orpheline, même du vivant de son père, car sa consécration et sa répudiation sont d'ordre légal, mais la reprise est d'ordre rabbinique. Quelle est la règle pour l'adjointe de cette mineure?

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאי טעמא דר''א. דאוסר ברישא:

שעה אחת. כשגירשה קמה עליו באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת. ובבבלי לא קם הך טעמא דאי הכי חליצה נמי לא תיבעי ושמעינן ליה לר''א דאמר בברייתא חולצת אלא דטעמא דגזר בהני משום יתומה בחיי האב:

מודים כו'. דקידושיה וגירושיה תורה וחזרתה אינה מן התורה דאין לה יד וכדפרישית במתני':

צָרָתָהּ מַהוּ. רַב אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חוֹזְרִת בֵּין עַל רַבָּנִן דְּהָכָא בֵּין עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן לָא אַשְׁכָּחִית בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ דּוּ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. רַב הַמְנוּנָא הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. אָמַר. צָרָתָהּ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר. גֵּירוּשִׁין. אָמַר. אֲסוּרָה. אָמַר. חָֽזְרָיו. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. מִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מַה נַפְשֵׁךְ. צַד שֶׁקָּנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ אָסוּר בְּצָרָתָהּ וְצַד שֶׁלֹּא קָנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ הִתִּיר בְּצָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְכִי יֵשׁ מַה נַפְשֵׁךְ בָּעֲרָיוֹת. מַהוּ כְדוֹן. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לַחוּץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְעֶרְוָה פוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

Traduction

Selon Rav, il est interdit, et c'est aussi l'avis de R. Yohanan; selon R. Simon b. Lakish, elle est permise. R. Eléazar dit: je me suis enquis, soit auprès des rabbins de la Palestine, soit auprès de ceux de Babylone, et je n'ai trouvé nul individu partageant mon avis, sauf R. Simon b. Lakish, qui permet à l'adjointe de la mineure, en question ici, d'épouser le beau-frère. R. Hamnona, étant assis devant R. Ada b. Ahwa, demanda quelle est la règle au sujet de l'adjointe? -Elle est libre, répondit-il. -Et qu'en est-il de la femme répudiée elle-même? -Elle est interdite, répondit-il. Puis il demanda pourquoi il y a cette distinction? Il y a lieu de croire, répond R. Aba b. Mamal, que c'est conforme à l'avis de celui qui déclare l'adjointe libérée en ce cas; car si l'on était en présence de l'avis contraire, de déclarer l'adjointe interdite, on ne saurait comment expliquer ce dilemme (qui résulte de l'état douteux d'acquisition par mariage d'une mineure): ou la mineure est acquise comme femme, et par contre l'adjointe devient libre; ou elle n'est pas acquise comme telle (et elle reste interdite), tandis que l'adjointe est en tous cas libre. Toutefois, observa R. Sameï, on n'établit pas ces sortes de dilemmes pour les questions de mariages prohibés (et il n'y a lieu d'en déduire ni interdit, ni libération). -Pourquoi cela? -Parce que, lorsqu'une belle-sœur veuve n'est pas entièrement tenue au lévirat (s'il y a un motif d'empêchement), la part d'obligation qui lui incombe (et l'attache au beau-frère) est considérée comme un interdit d'alliance; or, en ce cas, il y a dispense de toute cérémonie pour l'adjointe (510)V. ci-dessus, (2, 2) fin.

Pnei Moshe non traduit

צרתה. של יתומה בחיי האב מהו:

צרתה אסורה. דעד כאן לא אמר ר' אליעזר דצרתה מתייבמת כדמסיק בבבלי על דבעא מיניה רבא מרב נחמן והתם בצרת מוחזרת גדולה מיירי כדקאמר התם דהיא גופה גזירה היא משום יתומה בחיי האב ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אבל הכא מיירי בצרת יתומה בחיי האב דהיא ודאי ערוה היא וגזרינן צרתה אטו היא:

צרתה מותרת. דלא גזרינן וכדלקמן:

אמר רבי לעזר. הוא ר' אלעזר בן פדת אמורא:

חזרתי. על כל רבנן בין דהכא בין של בבל ולא מצאתי לאדם שאמר כמותי אלא לר''ל בהא דאמר ג''כ צרתה מותרת:

אמר גירושין. כלומר ששאלו היא עצמה שנתגרשה מהו ואמר אסורה:

אמר חזריו. כלו' שחזר ושאלה מה טעמא אם היא אסורה הויא צרתה צרת ערוה. ובחידושי הרשב''א לא גריס להך דאמר גירושין כו' וכן ליתא להא בהרא''ש שהביאו שם:

מסתברא כמ''ד צרתה מותרת. דאלו למ''ד צרתה אסורה קשה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרה גרסינן וכן הוא בחידושי הרשב''א וכן הביא הרמב''ן ז''ל בספר המלחמות:

וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה. כלומר דהרי קטנה קנוי' ואינה קנוי' היא וממ''נ צרתה מותרת דמצד שקנה בה הויא כאשתו וחזרתה חזרה גמורה ואפילו היא עצמה מותרת מצד זה וצרתה פשיטא מותרת:

וצד שלא קנה בה. והיא עצמה אסורה משום הך צד אבל לצרתה כנגדו נמי מותר דלא הויא צרת ערוה דאינה קנוי' לו הך צד:

וכי יש מ''נ. וכי אומרין מ''נ בעריות בתמיה:

מה כדון. מ''ט:

דאמרינן כל יבמה שאין כולה לחוץ. שאינה פטורה לגמרי אלא נשאר בה צד הקנוי:

צד הקנוי נידון משום ערוה. דס''ל לר' שמי הואיל ויש בהצד קנוי וצד שאינו קנוי עשאוה כקנוי' ומשויירת ואסורה עליו משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכתב הרמב''ן ז''ל שם דלדידן דקי''ל דקטנה קנוי' ואינה קנוי' ממש היא אזלא ליה טעמיה דר' שמי ומותרת צרתה ממה נפשך וכן פסק שם רב אלפס ז''ל דצרת יתומה בחיי האב מותרת לרבנן. הך דר' שמי גרסינן לה נמי לעיל פ' כיצד סוף הל' ב' ושם גריס כל יבמה שאין כולה לפנים והיינו הך:

Yevamoth

Daf 73b

משנה: שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּקְּטַנָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּגְּדוֹלָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ לְאֵשֶׁת אָחִיו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

Traduction

Deux frères sont mariés à deux sœurs orphelines et mineures; si; le mari de l'une d'elles meurt, la veuve est libre de toute cérémonie du lévirat envers le survivant, comme sœur de sa femme. Il en est de même, si ce sont deux sourdes (513)Le mariage contracté avec une sourde n'a pas de valeur légale; il n'est validé que par mesure rabbinique.. Si l'une est majeure et l'autre mineure, et le mari de la dernière meurt, elle est libre envers le survivant, comme sœur de son épouse; si le mari de l'aînée meurt, on devra selon R. Eliézer, enseigner à la plus jeune de refuser son mari actuel (auquel incombe alors le lévirat envers la veuve (514)Selon lui, le mariage avec la mineure n'a pas de valeur légale et le frère survivant est tenu, à cause du lévirat, de ne pas garder la mineure.. Selon R. Gamliel, si la mineure a eu l'idée de refuser son mari, c'est bien; si non elle peut rester auprès de lui (515)D'après lui, l'obligation du lévirat n'entraîne pas la suspension d'un mariage, même admis seulement par les Rabbins. et attendre sa majorité; à ce moment, la sœur aînée est libérée de fait (sans autre cérémonie), à titre de sœur de l'épouse (que le beau-frère ne peut épouser en même temps). R. Josué s'écria: Malheur alors à sa propre femme et à celle de son frère (veuve), puisqu'il doit alors répudier sa femme par acte de divorce, et celle de son frère (la veuve) doit le déchausser (pour qu'il puisse prendre l'une d'elles).

Pnei Moshe non traduit

מתני' שני אחין כו' תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום כדמפרש טעמא בגמ' דקניינן שוות:

תצא. הקטנה משום אחות אשה:

מת בעלה של גדולה. ונופלת לפני בעל הקטנה זיקתה של הגדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו משום דנשואיה מדרבנן הוו ולא אלימי לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו:

מלמדין הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויהא מייבם את הגדולה וכן הלכה:

ר''ג אומר אין זיקת גדולה אוסרת הקטנה. דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו הילכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם הגדולה:

ואם לאו. תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נשואיה דאורייתא ואח''כ תצא הגדולה משום אחות אשה אבל לחלוץ הגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה:

אי לו. אוי לו על אשתו שמוציאה בגט ואין מלמדין אותה למאן דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבא תותי' דקסבר יש זיקה ואשת אחיו נמי לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה:

הלכה: כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת בַּעַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת יוֹצִיא בְגֵט וְהוּתְּרָה. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ.

Traduction

Chacune des deux est '' sœur de la femme '', car la faculté de l'acquisition pour l'une équivaut à celle de l'autre, à égal titre. Ce n'est pas ce que l'on a enseigné à l'égard de l'enfant mineure, ou de celle qui est sourde; or, R. Hiya a enseigné (516)Tossefta à ce traité, ch. 13.: si des deux sœurs l'une est une enfant et l'autre est sourde; que le mari de la première meurt, le mari de la sourde devra se séparer d'elle par un acte de divorce, puis la jeune attendra qu'elle ait grandi, moment auquel elle déchaussera son beau-frère (et sera finalement libre). Elle ne peut pas le déchausser de suite, en raison de ce qu'a enseigné R. Meir: on ne se laissera pas déchausser par une enfant, pas plus qu'on ne l'épousera par lévirat, de crainte que plus tard elle se trouve être d'une stérilité évidente. Si le mari de la femme sourde meurt, le mari de l'autre sœur mineure devra se séparer d'elle par un acte de divorce, et celle qui est sourde (veuve) reste à jamais interdite (à titre de sœur de la répudiée, et elle ne peut pas non plus bénéficier du déchaussement, qui ne lui est pas applicable). Si malgré l'interdit, le frère survivant a cohabité avec sa belle-sœur sourde, il devra se séparer d'elle par un acte de divorce, puis elle devient libre à tous (517)En vertu de ce dilemme: ou la mineure est une épouse légitime, et l'union de la sÏur est nulle; ou la première ne l'est pas, et le lévirat accompli est effectif.. Ainsi l'a dit R. Ila, le meilleur remède en ce cas est le recours en divorce.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כקנינה של זו כו'. טעמא דמתני' מפרש דשתיהן קניינן שוות והוי' אחות זקוקתו ותצא משום אחות אשה:

ולא כן תנינן קטנה וחרשת. כלומר דבקטנה וחרשת אחיות אין הדין כן אלא כדתני ר''ח לקמיה:

תני ר' חייה. דתני ר''ח בתוספתא פ' י''ג ומייתי לה בבבלי לקמן דף קי''א שני אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת מת בעל הקטנה החרשת יוצאת בגט משום דקי''ל קטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת והילכך זיקת הקטנה אוסרת על החרשת דשמא קטנה קנוי' לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:

והקטנה תמתין כו'. כדמפרש טעמא דלחלוץ מיד לית את יכיל בשביל דר' מאיר כו' דאתיא כוותיה:

בעל הקטנה מוציאה בגט. דזיקת אחותה חרשת אוסרתה דשמא קטנה אינה קנוי' כלל והויא כמפותה וחרשת קנוי' ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:

והחרשת אסורה איסור עולם. דלכונסה אי אפשר שמא קטנה קנוי' היא וזו אחות גרושתו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:

עבר ובא על החרשת. אחר שגירש הקטנה מוציאה בגט:

והותרה. לשוק ממה נפשך אי קטנה קנוי' היא הא נפקא לה מעיקרא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנוי' היא שפיר ייבם להחרשת:

כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה. כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא אחיות נינהו:

73b שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין כול'. רִבִּי יוּדָן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן בָּעֵי. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיִפְטוֹר צָרָתָהּ. אַף הָכָא. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטַנָּה וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר קַשִׁייָתָה עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר. לֵיתְנֵי יָכוֹל לְמִיקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שַׁמֻּתִּי. בֵּית שַּׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְמֵאֵנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.

Traduction

Mais, objecta R. Judan, de la même façon que plus loin (§ 11) on a recours au déchaussement en raison de la mi-partie d'acquisition en fait de lévirat, à l'égard d'une mineure, de telle sorte que l'adjointe est ensuite tout à fait libérée, pourquoi ne pas procéder ici de même en se laissant déchausser par la mineure, eu égard à la mi-partie de son fait, puis épouser l'adjointe? C'est qu'il n'est pas d'usage, en présence de deux belles-sœurs à droits égaux (de la même maison), de libérer l'une et d'épouser l'autre (511)Cette réponse est ajoutée par le commentaire Pné-Mosché. Le commentaire Qorban 'éda est d'avis de rejeter tout ce passage, depuis les mots '' R. Judan objecte, etc. '', jusqu'à la fin du. Puisqu'une objection a été posée au sujet de l'avis des Rabbins, pourquoi ne l'est-elle pas contre R. Eléazar? (Pourquoi ne pas recevoir, pour la mineure, un refus, et le mariage étant annulé rétrospectivement, il n'y aurait plus de prohibition d'alliance?) Cette objection n'est pas possible à l'encontre de R. Eliézer, car c'est un disciple de Shammaï (512)Cf. (Betsa, 1, 4), fin, et passim., et l'école; de Shammaï à dit que les fiancées seules peuvent refuser le mari, non celles qui ont été mariées (ce qui est ici le cas).

Pnei Moshe non traduit

אמר המפרש בכאן גי' הספר נשתבשה וצריך להפוך הגי' כמו שהביאו התוס' פ' מצות חליצה דף ק''ד ד''ה מר סבר דהרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם. וגרסינן הכא הא דכתוב בגי' הספר אחר מתני' דלקמן רבי יודן בעי כמה דאת אמר כו' עד אלא ארוסות. וה''פ דרבי יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא אפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על אחת מהן וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי אפשר בביאה דהרי ערוה היא לו מצד שאינו קנוי בה כדפרישית לעיל:

אף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי. שבקטנה זו דהא אין איסור בחליצה ומעתה יהא מותר לכנוס צרתה ולקמן בעי נמי כהאי גוונא גבי קטנה וחרשת ומשני התם דלא מצינו ב' יבמות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת וכן שייך האי שנויא גם כן הכא:

עד דאת מקשי לה על דרבנן גרסינן קשייתה על דרבי ליעזר. כלומר דמתמה על דמקשי אליבא דמ''ד צרת יתומה בחיי האב אסורה לרבנן ומהדר אתקנתא דצרה אליבייהו ולמה לא מקשי נמי לר' אליעזר דלדידיה אפי' בקטנה דעלמא אסורה כשגירשה והחזירה וכן צרתה אסורה אליבא האי מ''ד דחד טעמא הוא ואמאי והא אפשר בתקנת צרה לר''א דאמר לקמן גבי שתי אחיות אחת קטנה ואחת גדולה ומת בעלה של גדולה דמלמדין את הקטנה למאן בו ויהא מיבם את הגדולה והכא נמי ילמדו את הקטנה למאן ותעקור נשואיה למפרע ולא הויא הך צרת ערוה ותתייבם:

ומשני ליתני יכול למיקשי על דר''א אין אני יכול להקשות לדבריו כן ולמיהדר בתקנתא דמיאון הכא:

דרבי אליעזר שמתי. כלו' מתלמידי ב''ש הוא וב''ש אומרין אין ממאנין אלא ארוסות והכא נשואה היא ואי אפשר במיאון:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source